דמיינו שאתם יוצאים למסע ארוך מאוד, ורגע לפני שאתם מגיעים ליעד, המדריך שליווה אתכם כל הדרך עוצר אתכם לשיחת סיכום חשובה. זה בדיוק מה שקורה לעם ישראל. אחרי שנות הנדודים הרבות במדבר, הדור החדש עומד על גבול ארץ ישראל. משה רבנו אוסף את כולם לנאומו האחרון בהחלט. הוא פונה אליהם בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, כלומר בשנה הארבעים ליציאת מצרים, כשתקופת המדבר הסתיימה. התאריך המדויק הוא בְּעַשְׁתֵּי־עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, שזה בעצם ראש חודש שבט, החודש האחד עשר. זה קורה בדיוק שלושים ושבעה ימים לפני שמשה נפטר.
אולי תשאלו, למה משה חיכה ממש עד סוף חייו כדי להעיר לעם על טעויות שהם עשו בעבר? התשובה היא שמשה רצה להיפרד מהם באהבה ובשלום. כשמעירים למישהו רגע לפני שנפרדים, הוא לא יצטרך להתבייש בכל פעם מחדש כשיפגוש את מי שהעיר לו, וכך לא נוצרים כעסים בלב. כל מה שמשה אומר בנאום הזה הוא כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם. הוא לא ממציא מילים מעצמו, אלא מעביר בדיוק את מה שה' ביקש ממנו לומר, במיוחד בשבילם.
הנאום הזה הוא בעצם ההכנה הכי טובה לחיים האמיתיים. במדבר, ה' דאג לעם ישראל בניסים גלויים, כמו המן שירד מהשמיים. אבל עכשיו, כשייכנסו לארץ, הם יצטרכו לעבוד בחקלאות ולנהל מדינה מסודרת. לכן, משה מלמד אותם מצוות חדשות שקשורות למשפט, לצדקה ולעזרה לעניים. בנוסף, משה מעניק להם מתנה אדירה לקראת פרידתם: הוא מלמד אותם את הכללים איך ללמוד, להבין ולחקור את התורה בעצמם. כך, גם כשהוא כבר לא יהיה איתם, הם ידעו תמיד איך למצוא את התשובות הנכונות בתוך התורה בכל זמן ובכל מקום.