דברים, פרק א׳, פסוק ל״א

ההשגחה של ה' וּבַמִּדְבָּר נבעה מחיבה יתרה ודאגה אבהית, בניגוד לפעולתו כלוחם במצרים. בני דור המדבר חוו מציאות של סכנות טבעיות, אך זכו לראות בעיניהם, כפי שמדגישות המילים אֲשֶׁר רָאִיתָ, נסים משובחים שבהם ה' הכניע את הסכנות במקום להפקירם אליהן. אהבה זו מומחשת בדימוי כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ, המבהיר כי בדומה לילד הנישא על ידי אביו ואינו מתאמץ כלל, כך העם זכה להגנה, למחילת חטאים ולפרנסה נסית ללא כל טרחה מצדו. אף על פי שהאומה כולה צעדה יחד בְּכׇל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה, המילה נְשָׂאֲךָ מופיעה בלשון יחיד כדי ללמד שה' טיפל בכל אדם ואדם באופן פרטני, בהתאם לצרכיו ולמצבו הייחודי.