לקראת הכניסה לארץ ישראל, בָּעֵת הַהִוא, המעבר מחיים מאוחדים במדבר לפיזור בנחלות דרש את החלפת הנהגת היחיד במערכת משפט מבוזרת, שכן זכות הירושה והניצחון תלויים בצדק ולא רק באימוני מלחמה. משה מזכיר זאת כדי להוכיח שהכין את העם כראוי והעיכוב נבע מחטא המרגלים, ומוסיף את המילה לֵאמֹר כדי להדגיש שפיצול הסמכויות לא נבע רק מעומס אישי אלא מציווי של ה'. הכרזתו לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם מבטאת את כובד האחריות הרוחנית והעונש החמור המוטל על דיין יחיד שטועה בדין. בנוסף, משה חזה את הגידול העצום באוכלוסייה שיהפוך הנהגה כזו לבלתי אפשרית בעתיד, והרגיש כי קשה לשאת דור שרצונותיו החלו לנטות להנהגה טבעית במקום להישען בתמימות על הנס.
דברים, פרק א׳, פסוק ט׳
פרשת דברים
וָאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹא־אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.