יצא לכם פעם לנסות לארגן משחק ענק עם המון ילדים לגמרי לבד? זה כמעט בלתי אפשרי להסתדר בלי עזרה. בנאום הפרידה של משה רבנו מעם ישראל, הוא מזכיר להם מצב ממש דומה. משה מחזיר את העם אחורה אל ההכנות האחרונות שלהם לקראת הכניסה לארץ ישראל. הוא משתמש במילים בָּעֵת הַהִוא כדי להצביע על הרגע המדויק ההוא. כל עוד בני ישראל היו במדבר, הם חיו יחד במחנה אחד ואכלו את המן שירד מהשמיים, ולכן משה יכול היה לנהל את הכל לבדו. אבל משה הבין שכאשר הם ייכנסו לארץ ישראל, הם יתפזרו למקומות שונים, יעבדו ויילחמו, ולכן הם חייבים מערכת מסודרת של שופטים. משה רצה שהם ידעו שהניצחון שלהם בארץ לא תלוי רק בצבא חזק, אלא קודם כל במשפט צדק ובהתנהגות טובה.
כאשר משה מוסיף את המילה לֵאמֹר, הוא בעצם מסביר שזו לא הייתה רק תחושה אישית שלו שהעומס גדול עליו, אלא ה' הוא זה שציווה עליו לחלק את התפקידים ולא לשפוט את העם לבדו. אבל למה משה, המנהיג הגדול שעשה ניסים והוציא אותם ממצרים, מכריז לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם? הסיבה היא שמשה הסתכל אל העתיד. הוא ידע שה' עומד לברך את עם ישראל ולהגדיל את המספר שלהם פי אלף. במצב כזה, שום אדם, גדול ככל שיהיה, לא יכול לטפל בכל כך הרבה אנשים לבדו, ולכן היה חייב למנות שופטים נוספים שיעזרו לו להנהיג את העם באהבה.