קרה לכם פעם שעשיתם טעות, ומרוב שרציתם לתקן אותה מיד, עשיתם טעות גדולה אפילו יותר? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. אחרי שהם שומעים את הבשורה העצובה שהם לא ייכנסו לארץ ישראל בגלל חטא המרגלים, הם מחליטים לתקן את המצב מהר. הם באים אל משה ואומרים חטאנו לה', אבל התשובה שלהם לא באמת שלמה. במקום לבקש סליחה מה' מכל הלב, הם רק אומרים את המילים למשה, ומיד מחליטים לצאת למלחמה למרות שה' אמר להם במפורש לא לעשות זאת. המפרשים מסבירים שזה כמו אדם שמנסה להתנקות בזמן שהוא עדיין מחזיק ביד שלו לכלוך.
בני ישראל מחליטים לקחת את העניינים לידיים. הם חושבים שאם הם רק יהיו מאוחדים ויילחמו יחד, הם יצליחו לכבוש את הארץ בעצמם. הם שוכחים דבר חשוב מאוד, ההצלחה שלהם לא תלויה בכוח הפיזי שלהם, אלא רק בעזרה ובנוכחות של ה'. לכן נאמר וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת־כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ, כלומר כל אחד שם עליו את כלי הנשק שלו. הם חשבו שעכשיו הם צריכים להילחם בכוח רגיל של צבא, ושכחו שאת הניצחונות הגדולים שלהם הם קיבלו בזכות ה' ולא בזכות חרבות.
המילה וַתָּהִינוּ מתארת את ההתלהבות שלהם. הם הכינו את עצמם בזריזות למשימה, כאילו הם אומרים "הננו, אנחנו מוכנים לעלות". הם החליטו לַעֲלֹת הָהָרָה, לטפס אל ההר הגבוה בנגב שבו ישבו האויבים שלהם. אבל כשמנסים לטפס על הר מול אויב שנמצא למעלה, בלי ההשגחה והשמירה של ה', אי אפשר באמת להצליח. במקום לתקן את הטעות הקודמת, הם פעלו מתוך גאווה ולא הקשיבו לה', ולכן המהלך הזה פשוט לא יכול היה לעבוד.