נסו לדמיין את החדר המיוחד והסודי ביותר במשכן, קודש הקודשים. ממש שם, מעל ארון הברית, עמדו שתי דמויות מופלאות מזהב. איך הן נראו? התורה קוראת להן כְּרֻבִים. המילה הזו מזכירה מילה בשפה עתיקה שפירושה ילד או נער, ולכן מסבירים שהיו להם פנים מתוקות של תינוק. פנים של תינוק מסמלות תמימות, לב נקי, ואת האהבה העמוקה של ה׳ לעם ישראל, ממש כמו אהבה של אבא לילד שלו.
התורה מדגישה שצריך לעשות שְׁנַיִם כרובים. המילה הזו רומזת שלא מדובר בשתי דמויות זהות לגמרי, אלא בזוג של זכר ונקבה. הזוגיות הזו נועדה לסמל את הקשר הקרוב והאוהב שבין ה׳ לבין עם ישראל.
כדי להכין אותם, התורה מבקשת שייעשו מִקְשָׁה. המשמעות היא שלא יצרו כל כרוב בנפרד ואז חיברו אותו למכסה של הארון. במקום זאת, האומנים לקחו גוש אחד גדול של זהב, ובעזרת פטיש רקעו ועיצבו מתוכו את הדמויות. זו הייתה עבודת אומנות מורכבת מאוד שנועדה לסמל חיבור אמיתי ואחדות.
הכרובים מוקמו מִשְּׁנֵי קְצוֹת הכפורת, כלומר בקצוות הארוכים של מכסה הארון, כשהפנים שלהם מופנות זה אל זה. המיקום הזה נבחר בקפידה כדי שהגוף שלהם לא יחסום את קולו של ה׳, שהיה נשמע ומדבר אל משה ממש מבין שניהם.