קרה לכם פעם שמישהו הזהיר אתכם מסופה חזקה שמתקרבת, וכל מה שהייתם צריכים לעשות כדי לא להירטב זה פשוט להיכנס הביתה? האם הייתם נשארים בחוץ רק כדי להראות שלא אכפת לכם? לפני מכת ברד, ה' נתן למצרים אזהרה ברורה וביקש מהם להכניס את העבדים ואת בעלי החיים שלהם לתוך הבתים כדי שלא ייפגעו. זו הייתה פעולה כל כך פשוטה שיכולה הייתה להציל אותם בקלות.
אבל היו מצרים שהיו כל כך מלאים בגאווה, שעליהם נאמר שכל אחד מהם לֹא שָׂם לִבּוֹ אל דבר ה'. הפירוש הוא שהם פשוט התעלמו לגמרי מהאזהרה. הרי מבחינה הגיונית, גם אדם שלא מאמין היה מכניס את הדברים שלו פנימה רק ליתר ביטחון, כדי לא להפסיד את הרכוש שלו. אבל אותם מצרים רצו להראות שהם מזלזלים. הם לא האמינו של-ה' יש כוח להוריד מכה מהשמיים, כי בשש המכות הקודמות לא קרה פלא כזה.
בגלל אותו זלזול, הכתוב אומר על מצרי כזה וַיַּעֲזֹב. כלומר, התוצאה הישירה של חוסר האכפתיות שלו הייתה שהוא פשוט נטש והשאיר את בעלי החיים שלו בחוץ בשדה.
אולי אתם שואלים את עצמכם מאיפה בכלל נשארו למצרים בעלי חיים, הרי הם היו אמורים להיפגע במכת הדבר שהייתה קודם לכן? התשובה היא שבעלי החיים שמוזכרים כאן שייכים לאנשים שבמקרה לא הוציאו אותם החוצה בזמן מכת הדבר, וכך הם ניצלו ונשארו להם עד למכת הברד.