יצא לכם פעם לשמוע רעם כל כך חזק שגרם לכם לקפוץ מהכיסא מרוב בהלה? נסו לדמיין את פרעה בשיא מכת הברד. עד עכשיו הוא סירב להאמין שמישהו שולט בשמיים ובארץ, אבל הסערה האדירה הזו גורמת לו להישבר ולהבין שרק ה' מנהיג את העולם. מתוך פחד עמוק הוא מתחנן אל משה ואהרן ומבקש מהם הַעְתִּירוּ אֶל ה', כלומר תתפללו אליו שיעצור את המכה.
פרעה מוסיף את המילה וְרַב, שפירושה הפשוט הוא "די" או "מספיק". הוא מודה שכבר ירד מספיק ברד, המכה עשתה את שלה ואין צורך להמשיך להעניש אותו. כשהוא מתאר את הרעמים הוא קורא להם קֹלֹת אֱלֹהִים, כי אלו לא היו סתם רעמים רגילים, אלא רעמים בעלי עוצמה אדירה וכבירה במיוחד.
אם תשימו לב, פרעה מבקש לעצור את הקֹלֹת עוד לפני שהוא מזכיר את הבָּרָד. הסיבה לכך היא שהרעש המחריש אוזניים של הרעמים הוא זה שבאמת הפחיד אותו ושבר את העקשנות שלו, אפילו יותר מגושי הקרח שפגעו בארץ. דרך אגב, הוא בכלל לא מבקש לעצור את הגשם, כי גשם רגיל הוא דווקא דבר טוב וחשוב לשדות של מצרים.
בסוף דבריו, בניגוד לפעמים קודמות שבהן פרעה ניסה לדחות את שחרור העם ליום המחרת, הפעם מתוך הלחץ והאימה הוא מבטיח וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד. הוא מתחייב לשחרר את בני ישראל מיד, מבלי שהם יצטרכו לעמוד ולחכות אפילו רגע אחד נוסף.