תארו לעצמכם שאתם עומדים באמצע סופה חזקה, עם רעמים אדירים וגושי קרח כבדים שנופלים מהשמיים, ופתאום, בשנייה אחת, הכל משתתק ונעצר. משה מסכים לבקשה של פרעה לעצור את מכת הברד, אבל מסביר לו בדיוק איך זה יקרה.
קודם כל משה אומר כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר, כלומר שהוא יצא אל מחוץ לעיר כדי להתפלל. הסיבה לכך היא שהעיר של המצרים הייתה מלאה בפסלים של עבודה זרה, ומשה רצה להתפלל לה' במקום נקי וטהור. כשיגיע החוצה, משה מתאר שיעמוד ויתפלל במילים אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי. פרישת הידיים כלפי השמיים היא סימן של ענווה, דרך להראות שאנחנו סומכים אך ורק על ה' ומבקשים את עזרתו.
מיד לאחר מכן יקרה פלא עצום, הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד. המכה תפסיק מיד, בניגוד לדרך הטבע, ואפילו אבני הברד שכבר היו באוויר בדרך למטה ייעצרו במקומן.
משה מסכים לעצור את המכה למרות שהוא יודע שפרעה לא באמת מתכוון לשחרר את בני ישראל. הוא עושה זאת לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ. משה רוצה להוכיח לפרעה שה' הוא השליט היחיד בעולם. היכולת לעצור כוחות טבע חזקים כל כך אחרי שכבר התחילו להרוס, היא ההוכחה הגדולה ביותר לכוחו של בורא העולם. מעבר לכך, יש כאן גם מסר של רחמים, כי ה' אוהב את העולם שברא ואינו רוצה להרוס אותו לגמרי, אלא רק ללמד את פרעה לקח חשוב.