קרה לכם פעם שהבטחתם משהו כשהייתם ממש מבוהלים, אבל ברגע שהסכנה חלפה, פתאום התחרטתם ושכחתם מההבטחה? זה בדיוק מה שקרה לפרעה. בזמן מכת ברד הוא נבהל מאוד, נכנע ואפילו הודה שהוא לא בסדר. אבל ברגע שפרעה ראה כִּי חָדַל הַמָּטָר, כלומר שהגשם פסק והכל נרגע, הפחד שלו פשוט נעלם.
התנהגות כזו מלמדת אותנו משהו חשוב: כשיש צרה גדולה, אנשים רשעים לפעמים מעמידים פנים שהם טובים ומבקשים סליחה, אבל מיד כשהצרה עוברת הם חוזרים להתנהג לא יפה. התורה אומרת על פרעה וַיֹּסֶף לַחֲטֹא, מפני שאחרי שהוא כבר הודה באשמה, עצם זה שהוא שיקר וחזר בו מההבטחה שלו נחשב לחטא חדש, חמור ומכוון.
הוא גם לא עשה את זה לבד. הפסוק מגלה לנו שפרעה וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו. העבדים של פרעה הרגישו בטוחים עכשיו כשהמכה נגמרה, והם הצטרפו אליו. הרי כשאנשים מחזקים ומשכנעים זה את זה, הרבה יותר קל להם להמשיך להיות עקשנים ולעשות דברים לא טובים ביחד.