תארו לעצמכם מצב שבו קורה משהו סוער ודרמטי, ומיד אחר כך כולם מתיישבים לאכול כאילו הכל רגיל. זה מה שקרה עם האחים של יוסף. אחרי שהם השליכו אותו לבור, הם התרחקו מעט כדי לא לשמוע אותו, ופשוט וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם. האחים היו כל כך בטוחים שהם צודקים במעשיהם, שהם לא הרגישו שום בעיה לשבת לסעודה.
בעודם אוכלים, הם מביטים ורואים מרחוק אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים. המילה הזו מתארת שיירה של סוחרים שנוסעת באורחות ובשבילי המדבר. על הגמלים שלהם היו מונחים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט, שהם סוגים שונים של בשמים, שרף יקר וצמחים בעלי ריח נפלא. דווקא כאן מסתתרת השגחה מיוחדת ודאגה של ה׳. בדרך כלל, שיירות כאלה במדבר נשאו חומרים כמו נפט שהפיצו ריח רע מאוד. אבל ה׳ דאג שיוסף יימכר לשיירה שנושאת בשמים, כדי שלא יסבול מריח רע בדרכו הקשה.
השיירה הזו לא סתם עברה שם, הסוחרים היו הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. בשביל האחים זה היה פתרון מושלם. הם הבינו שאם יוסף יילקח למצרים הרחוקה, הוא לעולם לא יוכל לחזור הביתה, וכך הסיפור איתו יסתיים לחלוטין.