הבטחת הארץ מהווה נדבך מרכזי בברית שכרת ה' עם אבות האומה [ביאור שטיינזלץ]. ההכרזה לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן מופנית לכל אחד משלושת האבות באופן אישי, שכן ה' חזר וכרת את ברית הארץ עם כל אחד מהם בנפרד [רש"י, רד"ק]. הבטחה זו ממקדת את הזכות על הארץ לזרעו של יעקב בלבד, ומוציאה מכלל זה את ישמעאל ועשיו, אף על פי שגם הם מזרעם של אברהם ויצחק [מצודת דוד].
בהמשך הפסוק, המילים חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם עוברות מלשון יחיד ללשון רבים, שכן הן פונות ישירות אל עם ישראל [רד"ק], ומציינות את הארץ שהפכה כעת לנחלתם בפועל [מצודת דוד]. המילה חֶבֶל משמעותה חלק או אזור [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. השימוש במונח זה נובע מהמנהג הקדום למדוד ולחלוק נחלות קרקע באמצעות חבל מידה [מצודת ציון].