בתקופת המעבר, טרם בנייתו של בית המקדש הקבוע, פוצלה העבודה הרוחנית. בעוד שארון הברית הובא למקום מכובד ומרכזי בסמוך למלך ולצבאו, עבודת הקרבנות המשיכה להתקיים בבמה המרכזית שבעיר גבעון. במקום זה ניצב מזבח הנחושת המקורי שעשה משה במדבר, ובו עתיד גם שלמה המלך להקריב קרבנות [ביאור שטיינזלץ, רלב"ג].
תפקידם של הכהנים בבמה זו היה לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת, כלומר להקריב שם את קרבנות התמיד באופן קבוע בכל בוקר ובכל ערב [מצודת דוד]. באשר לתוספת הפסוק וּלְכָל הַכָּתוּב, הפרשנים מסבירים כי היא באה לכלול את שאר חובות העבודה המוטלות על הכהנים. בעוד שיש המפרשים כי הכוונה היא לקרבנות המוסף המוקרבים במועדים מעבר לקרבן התמיד [מצודת דוד], אחרים מרחיבים ומבארים כי הביטוי כולל את כלל עבודות הקודש, כדוגמת הקטרת הקטורת ושאר המצוות שנזכרו בתורת ה' [רלב"ג].