אזהרה אלוהית תקיפה מלווה את מסעותיהם של אבות האומה, ומציגה את ההשגחה המיוחדת שגוננה עליהם מפני שליטי התקופה. ה׳ התערב באופן פעיל כדי להבטיח שאיש לא יפגע בהם, התערבות שבאה לידי ביטוי במכות שהנחית על פרעה, באזהרות בחלום הלילה לאבימלך וללבן הארמי, וכן בחרדה האלוהית שנפלה על ערי כנען לאחר מעשה שכם וחמור כדי למנוע מהם לרדוף אחר בני יעקב [רש"י]. המכות והאזהרות המפורשות הללו היוו למעשה את האמירה האלוהית אַל תִּגְּעוּ וכן אַל תָּרֵעוּ, שמשמעותה איסור מוחלט לעשות להם רעה [מצודת דוד].
התואר בִּמְשִׁיחָי מתייחס לאבות האומה שנבחרו על ידי ה'. הפרשנים מסכימים כי אין הכוונה למשיחה בשמן כפשוטה, אלא לביטוי המציין גדולה, נשיאות ומלכות. למרות שכלפי חוץ הם לא החזיקו בממלכות רשמיות, הם נחשבו למלכים של ה' [ביאור שטיינזלץ] וזכו לכבוד מלכים מאת מנהיגי האזור. כך למשל, בני חת כינו את אברהם "נשיא אלוהים", ואבימלך מלך פלשתים טרח להגיע עד ליצחק כדי לכרות עמו ברית שלום [רד"ק].
המילה וּבִנְבִיאַי מצביעה על כך שמעבר למעמדם המלכותי, האבות היו גם נביאים שה' דיבר עמם ישירות. עובדה זו אף נאמרה במפורש על ידי ה' לאבימלך כאשר הזהיר אותו להשיב את שרה לאברהם באומרו "כי נביא הוא" [רד"ק]. יצוין כי פסוק זה מופיע בשינוי קל בספר תהלים, שם נכתב "ולנביאי" בתוספת האות למ"ד, אך משמעות הציווי נותרת זהה לחלוטין [רד"ק], ומהווה חלק ממהלך היסטורי רחב יותר הממשיך עד לירידת עם ישראל לגלות במצרים [רש"י].