מערך העבודה במשכן שילב בין נגינה חגיגית ועוצמתית לבין שמירה קפדנית על המתחם המקודש. המילה וְעִמָּהֶם משמשת כאן כהקדמת כינוי הגוף לשמות עצמם, וכוונתה היא שעם הימן וידותון היו החצוצרות והמצלתיים [רד"ק, מצודת דוד]. כלים אלו הוגדרו לְמַשְׁמִיעִים, כלומר יוצרו במיוחד כדי להפיק קול רם וגדול [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], והם שולבו יחד עם שאר כְּלֵי שִׁיר הָאֱלֹהִים שנועדו לנגינה ולשירה לפני משכן ה' [מצודת דוד].
חלוקת התפקידים במתחם הייתה ברורה: בעוד שהימן וידותון הופקדו על הנגינה, תפקידם של וּבְנֵי יְדוּתוּן לַשָּׁעַר היה שונה. הפרשנים מסכימים כי בשלב זה בני ידותון לא לקחו חלק בשירה, אלא שימשו כשוערים שהופקדו על שמירת שערי המשכן. עם זאת, מצב זה לא נותר קבוע לאורך זמן; בשנת הארבעים למלכות דוד שונה תפקידם, והם קודמו ומונו לעמוד בראש המשוררים [רש"י].