דוד המלך מסדיר את חלוקת התפקידים במערך העבודה הרוחנית בין שני המוקדים המרכזיים של התקופה: ארון הברית והמשכן שבגבעון.
הפרשנים מסכימים כי המילים וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מצביעות על כך שצדוק מונה לעמוד בראש, בעוד שאר הכהנים משמשים עמו וסרים למרותו [רש"י]. דוד קבע את מקומם כדי שישרתו בקביעות לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה'. עבודה זו התבצעה בַּבָּמָה, מונח המבואר כמקום מוגבה שעליו הוקם המזבח [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ואשר תפקד כמעין מקדש באותם ימים [ביאור שטיינזלץ].
מיקומם של הכהנים בגבעון מעורר דיון באשר לנוכחות כהנית סביב ארון הברית שבירושלים. גישה אחת גורסת כי דוד לא השאיר אף כהן עם הארון, משום שבאותו מקום לא היה צורך בהקרבת קרבנות, ולכן כל הכהנים הועברו לגבעון שם התבצעה עבודת הזבח [רש"י]. מנגד, יש החולקים על קביעה מוחלטת זו ומדגישים כי בפועל כן נותרו כהנים מסוימים בסמוך לארון הברית לתפקידים אחרים, גם אם לא לשם עבודת הקרבנות [מלבי"ם].