מעמד זה מציין את הרגע שבו הוסדרו תבניות השירה וההלל לה' במשכן. התיבה בָּרֹאשׁ מתפרשת בשני כיוונים מרכזיים. כיוון אחד מסביר זאת מבחינה כרונולוגית, כלומר ביום זה מסר דוד את השיר לידי אסף לראשונה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת זאת על פי סדר התפילה: אף על פי שהלויים היו מהללים את ה' באמצעות מזמורים רבים, דוד קבע כי מזמורים ספציפיים אלו ייאמרו בראש, לפני שאר השירים [מלבי"ם].
באשר לעצם מסירת השיר מאת דוד, עולה השאלה האם דוד הוא זה שחיבר את מילות השירה בעצמו, או שמא הוא רק התווה את המסגרת והתוכן הכללי, בעוד שאחד המשוררים הוא שכתב את המילים בפועל [ביאור שטיינזלץ].
הביצוע המוזיקלי של ההודיה נעשה בְּיַד־אָסָף וְאֶחָיו במבנה של שירת מענה. אסף היה פותח ראשון בקריאה להודות לה', ולאחריו היו כל שאר הלויים עונים ושרים בעקבותיו [רש"י].