מעמד הקרבת הקרבנות במשכן לווה במערך מסודר של שירה ונגינה. תפקיד זה הוטל על אנשים מיוחדים שנבחרו בקפידה כדי לרומם את עבודת הקודש ולהלל את ה'.
המילה וְעִמָּהֶם מקשרת את המשוררים אל הכהנים שהעלו את הקרבנות [מלבי"ם, שטיינזלץ], או אל אסף ואחיו שהוזכרו קודם לכן [רלב"ג]. יחד עמם עמדו הימן, ידותון ושְׁאָר הַבְּרוּרִים, כלומר האנשים המובחרים והנבחרים ביותר למשימה זו [רש"י, מצודת ציון, שטיינזלץ]. אנשים אלו מוגדרים כאֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת, שכן הם היו אנשים גדולים שזהותם פורשה וצוינה במדויק כדי לעמוד לפני המשכן ולשורר לפני המזבח בשעת הקרבת קרבנות הציבור [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון].
הפרשנים עומדים על חלוקת התפקידים המוזיקלית במעמד זה. בעוד ששאר המשוררים הנבחרים הודו לה' בשירה בפה, הימן וידותון היו בקיאים הן בשירה קולית והן בנגינה. לכן, הם שרו יחד עם שאר המשוררים, ובמקביל ניגנו בכלי זמר כגון חצוצרות ומצלתים [רלב"ג, מלבי"ם]. לצד תפקידי השירה והנגינה, בניו של ידותון יוחדו לתפקיד אחר ושימשו כשומרי השערים [רלב"ג, מלבי"ם].
מטרת כל המערך הזה הייתה לְהֹדוֹת לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, שכן ראוי ומתבקש להודות לו על חסדו התמידי [מצודת דוד].