האם יצא לכם פעם להשתתף במעמד חשוב ולשים לב איך השירה והנגינה הופכות את הכל להרבה יותר מרגש? במשכן, בדיוק בזמן שהכהנים הקריבו את הקרבנות, פעלה קבוצה מסודרת מאוד של שרים ומנגנים. האנשים האלו עמדו וְעִמָּהֶם, כלומר יחד עם הכהנים בעבודתם. המנגנים והשרים לא היו סתם אנשים, אלא שְׁאָר הַבְּרוּרִים, האנשים הכי מובחרים שנבחרו במיוחד למשימה הקדושה הזו. הם נקראו גם אנשים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת, כי הם היו אנשים כל כך גדולים וחשובים, עד שהזהות שלהם צוינה במדויק כדי שיעמדו וישירו לפני המזבח.
חלוקת התפקידים ביניהם הייתה מאוד ברורה. רוב הנבחרים הודו לה' בשירה בקול בלבד, אבל שניים מהמנהיגים, הימן וידותון, היו מומחים ולכן הם גם שרו וגם ניגנו בכלי זמר כמו חצוצרות ומצלתים. בנוסף אליהם, הבנים של ידותון קיבלו תפקיד אחר ושימשו כשומרי השערים. המטרה של כל המערך המרשים הזה הייתה פשוטה וחשובה: לְהֹדוֹת לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. הם ידעו שתמיד ראוי ומתבקש להודות לה' על החסד והטוב שהוא עושה איתנו ללא הפסקה.