קריאה זו מופנית אל אומות העולם, וקוראת להן להכיר בגדולת ה'. אף על פי שהמזמור נאמר במקורו על העלאת ארון הברית, עניינו מכוון גם לעתיד לבוא, לתקופת הגאולה מהגלות. כאשר ה' יראה את נפלאותיו ויקבץ את ישראל, כל העמים שיראו וישמעו זאת יכירו במלכותו [רד"ק].
משמעות המילה הבו היא תנו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והביטוי כבוד ועוז מכוון לפאר והדר [ביאור שטיינזלץ]. הפסוק בנוי כך שתחילתו קוראת לאומות "לתת" לה', והמשכו מפרש מיד מה עליהן לתת, והוא הכבוד והעוז [רש"י].
הנתינה המוזכרת כאן אינה נתינה ממשית. הכוונה היא שהעמים יאמרו ויצהירו כי הכבוד והעוז שייכים לה' ונמצאים בידו [מצודת דוד]. הצהרה זו נובעת מההכרה בכך שה' לבדו שולט בעולם ועושה כרצונו, ולכן אין זה ראוי להאמין שלמישהו זולתו יש כבוד ועוז אמיתיים [רלב"ג].