הקריאה להלל את ה' מקיפה הן את הביטוי המוזיקלי והן את הדיבור הרציף על מעשיו הניסיים. השילוב בין שירה קולית, נגינה ושיח יוצר מסגרת שלמה של הודאה והכרת הטוב.
הפרשנים מסכימים כי קיים הבדל מעשי בין סוגי השבח הפותחים את הפסוק. שִׁירוּ לוֹ מתייחס לשירה קולית הנעשית בפה, בעוד שצירוף המילים זַמְּרוּ־לוֹ מכוון לנגינה ולשבח באמצעות כלי שיר [רד"ק, מצודת דוד].
באשר למילה שִׂיחוּ, משמעותה הבסיסית היא דברו [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, הפועל מצביע על פעולה של דיבור תמידי ורציף [מצודת דוד, מצודת ציון]. הדיבור התמידי על נִפְלְאוֹתָיו לא נועד רק לאדם בינו לבין עצמו, אלא זו פעולה שבה בני אדם מספרים ומשוחחים על כך תמיד זה עם זה [רד"ק].
גישה רעיונית שונה קושרת את חלקי הפסוק יחד, ומסבירה כי עצם הדיבור על הנסים מהווה תחליף לשירה. על פי תפיסה זו, כאשר בני אדם משוחחים ומספרים על נפלאות ה', הדבר נחשב להם כאילו הם שרים ומזמרים לו בפועל [חומת אנך].
מבחינת מסורת הכתיב של הפסוק, המילה נִפְלְאֹתָיו נכתבת בספרים ללא האות וי"ו (בכתיב חסר), תופעה ייחודית המופיעה במספר פסוקים נוספים המזכירים את נפלאות ה' [מנחת שי].