העמדת משמרת נגנים קבועה לפני ארון הברית כללה חלוקת תפקידים מוגדרת. הכהנים הופקדו על הנגינה בחצצרות, שהן כלי נגינה המיועד לכהנים, והם תקעו בהן באופן קבוע ומתמשך, תמיד, לפני הארון [רש"י, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק נוקב בשמותיהם של שני כהנים בלבד, ובניהו ויחזיאל הכהנים, נתון התואם את ההלכה הקובעת כי נדרשים שני כהנים לתקיעה בחצוצרות. מעבר לתקיעה, נראה כי כהנים אלו השתתפו גם בשירה קולית. יחד עם שאר המשתתפים הם השלימו מניין של שנים עשר איש, בהתאם לכלל ההלכתי שאין פוחתים משנים עשר משוררים העומדים על הדוכן. מאחר שתכלית המעמד הייתה לזיכרון, הסתפקו במניין זה של שנים עשר איש בסך הכל [מלבי"ם].