מזמור זה, שחובר על ידי דוד המלך, הושר על ידי המשוררים והקהל בעת העלאת ארון הברית. המזמור מופיע בשינויים קלים גם בספר תהלים, וההבדלים ביניהם נובעים מההקשר המיוחד של השמירה על הארון וההשגחה הייחודית על עם ישראל באותה עת [רד"ק, מלבי"ם, מנחת שי].
בראשית הפסוק, הקריאה הוֹדוּ לַה' מופנית אל קהל החוגגים, כבקשה להודות על החסד והאמת שעשה עמם [רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד]. יש המוסיפים כי ההודאה צריכה להיות מלווה בכוונה פנימית מתמדת לייחד את שם ה' [חומת אנך].
באשר לציווי קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, קיימות שתי גישות מרכזיות. הגישה האחת מפרשת זאת כקריאה של תפילה וזעקה אל ה' בשמו המיוחד המורה על גדולתו, בבקשה שימשיך לעזור ולהגן על ארון הקודש [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. הגישה השנייה רואה בכך הוראה ללמד את דרך ה', לספר על הטובות שעשה ולהכריז כי כל הנפלאות נובעות מהשגחתו הפרטית [רד"ק, רלב"ג].
חלקו השני של הפסוק דורש: הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו. המילה עֲלִילֹתָיו משמעותה מעשיו ופעולותיו של ה' [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. זוהי קריאה לפרסם את פלאי ה' בעולם כולו באמצעות שירים וזמירות, כדי להביא את האומות לאמונה בו [רלב"ג, מצודת דוד]. עם זאת, בהקשר הספציפי של המאורע, רוב הפרשנים מדגישים כי הכוונה היא לפרסום גבורותיו ונפלאותיו של ה' עם ארון הברית. בפרט, מדובר על העונשים והמכות שהנחית על הפלשתים כאשר הארון היה בשבי, כדי להראות לעמים כולם לבל יגעו בארון קדשו ובעמו [רש"י, רד"ק, מלבי"ם].