קריאה פומבית מופנית אל ישראל לפרסם את גדולת ה' ואת מעשיו הכבירים לעיני כל אומות העולם, תוך הקבלה בין הצורך לספר את כבודו בגויים לבין החובה לתאר את נפלאותיו בכל העמים.
יש המפרשים קריאה זו על רקע אירוע היסטורי מסוים. הציווי סַפְּרוּ מתייחס לישועה הגדולה שעשה ה' לישראל בתקופה שבה ארון הברית נשבה והוגלה לארץ פלשתים. על פי קו מחשבה זה, נִפְלְאֹתָיו שיש לפרסם בְּכׇל־הָעַמִּים הן אותם ניסים ספציפיים שנעשו סביב ארון הברית בהיותו בשבי [רש"י].
לעומת הפירוש ההיסטורי הממוקד, גישה אחרת רואה בפסוק עיקרון כללי יותר הנוגע להשגחת ה' בעולם. פרסום כְּבוֹדוֹ של ה' בַגּוֹיִם מתרחש כאשר הוא מבטיח לחולל מופת, והדבר אכן מתקיים במציאות. התגשמות ההבטחה האלוהית מעוררת בבני האדם דחף טבעי וישר להעניק לו כבוד ולהודות על רוממותו, וזאת לנוכח העוצמה הנגלית מתוך אותן תופעות פלאיות שמתחדשות על ידו [רלב"ג].