דוד המלך מסדיר את חלוקת התפקידים בין הלויים באוהל שבו הונח ארון ה'. הכתוב מפרט את ייעודם של בני משפחת עובד אדום, ומבחין בין אלו שעסקו בשירה לבין אלו שהופקדו על משמר המתחם המקודש.
תחילה מוזכרים וְעֹבֵד אֱדֹם וַאֲחֵיהֶם, המונים יחד שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה איש. קבוצה זו הושארה יחד עם אסף כדי לשמש כמשוררים [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הכינוי "אחיהם" אינו מכוון לאחים בלבד, אלא כולל בתוכו גם את בניו של עובד אדום וגם את אחיו [רד"ק, מלבי"ם]. באשר למספרם, מתעוררת שאלה מול תיאור מאוחר יותר בספר דברי הימים, שם נמנים שישים ושניים איש בלבד ממשפחה זו. כדי ליישב זאת, מוצעות שתי גישות [מלבי"ם]: האחת היא ששישה מהם מתו במגפה שהתרחשה באותם ימים; השנייה גורסת שהמספר שישים ושמונה אינו מונה רק את משפחת עובד אדום, אלא מחשב יחד גם את בני משפחתו של חוסה (שאף התרבו מאוד לאחר מכן).
בהמשך, מפריד הכתוב את וְעֹבֵד אֱדֹם בֶּן־יְדִיתוּן וְחֹסָה ומייעד אותם לְשֹׁעֲרִים. תפקידם היה לשמש כשומרים המופקדים על שערי אוהל הארון [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג]. בעוד ששאר בני המשפחה היו משוררים, שני אלו יוחדו במפורש לתפקיד השמירה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. אגב אזכור שמו של ידיתון, נמסרת הערת נוסח המציינת כי שמו נכתב חסר, ללא האות יו"ד [מנחת שי].