בסיומה של שירת התהילות והתשבחות שנשא דוד לכבוד הבאת ארון ה׳ למקומו הקבוע, מופיעה חתימה חגיגית זו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הביטוי מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם מתפרש כהכרזה על נצחיותו של ה׳, כלומר לנצח נצחים [ביאור שטיינזלץ]. לצד זאת, יש המרחיבים את משמעות הביטוי ומסבירים כי הכוונה היא מן העולם הזה ועד העולם הבא [מצודת דוד].
כאשר סיימו המשוררים לשיר את המזמורים, הגיב הקהל באמירת אָמֵן [רד"ק]. תגובה זו באה בעקבות ציוויו של דוד, שהורה לעם לאשר את הדברים ולהכריז כי הם אמת [מצודת דוד]. יחד עם אמירת האמן, הוסיף העם וְהַלֵּל לַה', כאשר כל אדם ואדם הביע את שבחו לה׳ בהתאם ליכולתו האישית [מצודת דוד].