הטבע כולו, ממרחבי הים האדירים ועד לשדות הפתוחים, מצטרף יחד להבעת שמחה ושבח לה'. התרחשות זו מקיפה לא רק את איתני הטבע עצמם, אלא גם את כלל החיים השוכנים בתוכם.
הקריאה יִרְעַם מבטאת רעש אדיר, געש ורעידה בדומה לקול הרעם [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. קולות ההתנפצות של גלי הים נתפסים באופן ציורי כשירתו של הים [ביאור שטיינזלץ]. יחד עם הים רועש גם וּמְלוֹאוֹ, כלומר כלל הבריות ובעלי החיים הממלאים אותו [רש"י, מצודת דוד]. במקביל לים, גם השדה נקרא לשמוח, שכן המילה יַעֲלֹץ משמעותה עליצות ושמחה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
באשר לסיבת השמחה של הבריאה, הפרשנים מציגים שני רבדים. במישור ההיסטורי, השמחה מתעוררת בעקבות חזרתו של ארון הברית לידי עם ישראל, ולאות הודאה על משפט הצדק שעשה ה' בפלשתים [רש"י]. לעומת זאת, במישור האוניברסלי והעתידי, התיאור מובא על דרך המשל: הים, השדה וכלל הבריות שנבראו לשמש את האדם, עתידים לשמוח ולהריע לקראת בואו של ה' לשפוט את הארץ. כאשר ה' יראה לגויים את נפלאותיו וגבורתו, יכירו בו הכול וישבחו אותו על חסדו התמידי והשגחתו הטובה [רלב"ג].