הכרזת עליונותו המוחלטת של ה' על פני כל כוח או ישות אחרת עומדת במרכז ההכרה בגדולתו. ה' מתואר כמי שהוא ונורא, כלומר נשגב ומעורר יראה [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים דנים במשמעות המילה אלהים בפסוק זה, ומסבירים מיהם אותם כוחות שה' גדול ומרשים מהם. גישה מרכזית קובעת כי הכוונה אינה לאלילים דוממים, אלא לשרי המעלה של האומות ולשכלים הנפרדים, כלומר למלאכים ולכוחות הרוחניים העליונים [מצודת דוד, רלב"ג]. גדולתו של ה' על פניהם מתבטאת בכך שאין להם כל כוח עצמאי; הם מסוגלים לפעול אך ורק בגבולות שה' הציב להם, בעוד שה' שולט שלטון מוחלט ופועל כרצונו [רלב"ג].
לצד זאת, ייתכן שהמילה אלהים כוללת בתוכה גם את אלוהי העמים. עם זאת, אין זה ראוי לפרש שה' "נורא" יותר מהאלילים, שכן אין כל שבח בהשוואת ה' לאליל חסר כוח. לכן, ההסבר הוא שהפסוק מכוון לכך שכאשר העמים יכירו בכבוד ה', הם יעזבו בקלות את אמונתם באלילים שהם מעשי ידי אדם. הם יבינו שה' הוא בורא השמים המשפיעים על העולם, תהליך הדומה להכרתם של מלכים נוכרים כנבוכדנצר ודריוש, שראו את מופתי ה' והודו מיד שאין כוח היכול להציל כמותו [רלב"ג].