הפניה אל האדם לחפש קירבה אל הבורא דורשת ממנו התבוננות כפולה, הן בחיפוש אחר ה' עצמו והן בבקשת כוחו. משמעות המילים דִּרְשׁוּ וכן בַּקְּשׁוּ היא הקריאה לפנות ולחפש את ה' [ביאור שטיינזלץ], במטרה לזכות להשגחתו הפרטית [רלב"ג].
בביאור המילה וְעֻזּוֹ נחלקו המפרשים לשתי גישות עיקריות. הגישה הראשונה מפרשת את המושג באופן מוחשי, ורואה בו כינוי לארון הברית ולמקדש [רש"י, רד"ק]. לעומת זאת, הגישה השנייה מפרשת את המילה באופן מופשט, כביטוי לכוחו ויכולתו של ה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בתוך גישה זו, יש המדגישים כי מדובר בעוז האלוהי המסוגל לשנות את סדרי הטבע והמציאות [רלב"ג].
כדי להשיג את אותה השגחה ויכולת אלוהית, חותם הכתוב במילים בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד, המבטאות את התכלית הסופית של האדם – להגיע לדבקות מתמדת בה' [רלב"ג].