דוד המלך ממסד את סדרי העבודה הקבועים לפני ארון הברית, ומפקיד את האחריות על ניהול הפולחן היומיומי בידי צוות מוגדר. המילה וַיַּעֲזָב משמעה שדוד השאיר במקום ומינה את אסף ואחיו לתפקיד זה, ויש המדייקים כי הוא הפקיד בידי אסף את האחריות לארגן ולסדר את העבודה עצמה [מלבי"ם].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה לְשָׁרֵת מכוונת לעבודת השירה והנגינה. תפקידם של אסף ואחיו המשוררים היה לעמוד בקביעות לפני הארון ולזמר. עם זאת, ישנה גישה המוסיפה כי השירות כלל גם העלאת קורבנות עולה. אף על פי שאסף ואחיו לא היו כהנים, הדבר היה מותר באותה עת משום שהארון שכן ב"במה קטנה", שבה גם מי שאינו כהן היה רשאי להקריב, וזאת בשונה מהבמה הגדולה בגבעון שבה שירתו הכהנים בלבד [רד"ק].
הביטוי לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ מתפרש כביצוע המעשים הנדרשים לכל יום לפי עניינו. בהקשר של עבודת הלויים, הכוונה היא להתאמת השירה הראויה והמדויקת לכל יום ספציפי או לאירועי השעה [מצודת דוד, מלבי"ם]. מבחינת זמני העבודה, שירות תמידי זה נערך באופן קבוע מדי ערב ובוקר [רש"י].