ההבטחה לרשת את ארץ כנען ניתנה בנסיבות המדגישות את גודל הפלא והחסד האלוהי. הפרשנים מסכימים כי הפסוק חוזר אחורה בזמן ומתייחס לימי האבות [רד"ק, מצודת דוד]. המילה מתי פירושה אנשים [מצודת ציון], והביטוי מתי מספר מציין שהאבות היו קבוצה קטנה ומצומצמת של אנשים בודדים שניתן לספור אותם בקלות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הדגש הוא על כך שהארץ לא ניתנה בזכות כוח צבאי או ריבוי אוכלוסין, אלא דווקא כשהיו מועטים וחלשים [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הרעיון מתעצם במילים כמעט וגרים בה, המלמדות כי האבות לא היו תושבי קבע בארץ, אלא שהו בה במעמד של זרים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אילו ה׳ היה מבטיח את נחלת הארץ לאנשים מיושבים, או אפילו לכאלה שיש להם מעמד מוסדר של תושבי קבע, הדבר לא היה מעורר תמיהה רבה. העוצמה והייחוד של השבועה האלוהית טמונים בכך שהיא ניתנה לאבות בהיותם מעטים, ובמעמד ארעי וחסר ביטחון של גרים בלבד [רש"י].