תארו לעצמכם מלך כל כך בטוח בעצמו וכל כך מזלזל באויבים שלו, שהוא אפילו לא מתאמץ להתכונן לקרב. בן הדד יושב ושותה, מרגיש גאווה עצומה, וכאשר הוא רואה קבוצה קטנה של ישראלים יוצאת מהעיר, הוא נותן לחיילים שלו פקודה מלאה ביהירות. הוא בטוח שהחיילים שלו יוכלו להשתלט עליהם בקלות וללא שום מאמץ.
לכן, הוא אומר להם שלא משנה מה הישראלים מתכננים, פשוט קחו אותם בשבי. אם הישראלים יוצאים לְשָׁלוֹם, כלומר הם באים כדי להיכנע, ההוראה היא תִּפְשׂוּם חַיִּים, אל תניחו להם ללכת אלא קחו אותם כשבויים. ואם במקרה הם באים לְמִלְחָמָה ומנסים לתקוף, בן הדד עדיין כל כך בטוח בניצחון שלו שהוא אומר חַיִּים תִּפְשׂוּם. כלומר, למרות שהם באים להילחם, אין צורך באמת להשיב מלחמה, אלא פשוט לתפוס אותם ולהשאיר אותם בחיים. הוא כל כך מזלזל בהם, שהוא אפילו לא חושב שהם מסוגלים להוות סכנה לחיילים שלו.