מלכים א, פרק כ׳, פסוק ל״ג

I Kings 20:33Sefaria

וְהָאֲנָשִׁים֩ יְנַחֲשׁ֨וּ וַֽיְמַהֲר֜וּ וַיַּחְלְט֣וּ הֲמִמֶּ֗נּוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אָחִ֣יךָ בֶן־הֲדַ֔ד וַיֹּ֖אמֶר בֹּ֣אוּ קָחֻ֑הוּ וַיֵּצֵ֤א אֵלָיו֙ בֶּן־הֲדַ֔ד וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ עַל־הַמֶּרְכָּבָֽה׃

תארו לעצמכם שאתם נמצאים בצד שהפסיד במלחמה, ואתם עומדים מול המלך שניצח אתכם וחוששים מאוד ממה שיקרה. פתאום, המלך המנצח אומר מילה אחת מפתיעה שמשנה את הכול!


זה בדיוק מה שקרה לעבדים של בן הדד מלך ארם, אחרי שהפסידו במלחמה לאחאב מלך ישראל. הם עמדו מול אחאב וביקשו שירחם על המלך שלהם. פתאום, אחאב קרא לאויב המובס שלו בתואר המפתיע "אח". העבדים של בן הדד היו פיקחים וערניים מאוד. כשהם שמעו את זה הם יְנַחֲשׁוּ, כלומר הם ראו במילת השלום הזו סימן מצוין. הם מיד וַיְמַהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ, כלומר הם הזדרזו לתפוס את המילה שיצאה לאחאב מהפה ולקבוע אותה כעובדה מוחלטת כדי שהוא לא יוכל להתחרט.


בהתחלה הם קראו למלך שלהם "עבדך", אבל עכשיו הם קפצו על ההזדמנות ואמרו לאחאב מיד אָחִיךָ בֶן־הֲדַד. אחאב לא חזר בו, אלא ציווה עליהם בֹּאוּ קָחֻהוּ, כלומר הביאו אותו אליי. בן הדד לא חיכה שיבואו לקחת אותו, אלא מיהר לצאת בעצמו כדי שאחאב לא ישנה את דעתו.


כשהוא הגיע, אחאב התנהג אליו באצילות רבה. הוא לא התייחס אליו כמו אל שבוי או עבד, אלא הזמין את המלך המפסיד לעלות איתו עַל־הַמֶּרְכָּבָה שלו. היחס המכבד הזה הוביל לכך ששני המלכים כרתו ברית של שלום, שבה בן הדד הבטיח להחזיר לאחאב ערים ולתת לו זכויות מיוחדות, ואחאב בחר לשחרר אותו בשלום במקום לנצל את הניצחון הגדול שלו.


נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.