שמואל א, פרק כ״ה, פסוק י״ד

תארו לעצמכם שאתם רואים שמשהו לא טוב עומד לקרות, ואתם מבינים שאתם חייבים לרוץ מהר להזהיר מישהו שיכול להציל את המצב. זה בדיוק מה שקורה עכשיו בבית של נבל. אחרי ההתנהגות הקשה של נבל כלפי האנשים של דוד, סכנה גדולה מרחפת על המשפחה. אחד המשרתים, שמוזכר בתור נַעַר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים, מבין את המצב. הוא מחליט לעקוף את נבל ופונה ישירות לאשתו, אביגיל, כדי לדווח לה על מה שקרה בשטח. הנער מספר לאביגיל על הפער הגדול בין הכוונה הטובה של דוד לתגובה של בעלה. הוא מסביר שדוד שלח מַלְאָכִים, כלומר שליחים מכובדים שבאו לחלוק כבוד, והמטרה שלהם הייתה לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ. הם באו בדרכי שלום, רק כדי לדרוש בשלומו של נבל ולאחל לו אריכות ימים. אבל איך נבל הגיב? הנער משתמש במילים וַיָּעַט בָּהֶם. המילה הזו באה מהמילה עיט, שהוא עוף דורס. נבל לא סתם סירב לבקשה שלהם, אלא התנפל עליהם בצעקות, פגע בהם וגירש אותם בביזיון, ממש כמו עוף דורס שמבריח אחרים. במקום להחזיר להם טובה על כך ששמרו על הצאן שלו, הוא שילם להם ברעה.