קרה לכם פעם שהתאמצתם מאוד לעזור למישהו, ובמקום להגיד לכם תודה, הוא התנהג אליכם בזלזול? זה בדיוק מה שהרגיש דוד. הוא והאנשים שלו שמרו במסירות גדולה על הרכוש של נבל במדבר, וכעת דוד מבטא תסכול וכאב על כך שנבל לא העריך זאת כלל.
דוד אומר שהוא שמר על הכול לַשֶּׁקֶר, כלומר לחינם ולשווא, בלי לקבל על כך שום תמורה. הוא מדגיש שוְלֹא נִפְקַד שום דבר, כלומר לא נחסר אפילו כבש אחד בזמן שהם שמרו על העדרים. ואיך נבל החזיר לו על כך? דוד מתלונן שנבל שילם לו רָעָה תחת טובה. הרָעָה הזו היא לא פגיעה בגוף, אלא המילים הפוגעות והמעליבות שנבל אמר כשזלזל בדוד.
חשוב להבין שדוד לא ביקש מנבל נדבה או מתנת חינם. על פי שורת הדין, אדם שעובד ושומר על רכוש של אדם אחר, זכאי לקבל שכר על הטרחה שלו. נבל פשוט היה חייב לשלם לו! החובה המשפטית הזו מסבירה למה דוד הסכים מאוחר יותר לקבל את המזון הרב שהביאה לו אביגיל, אשתו של נבל. בדרך כלל לא לוקחים מתנות גדולות מאישה נשואה בלי רשות מבעלה, אבל במקרה הזה הדבר היה מותר לחלוטין. המזון שאביגיל הביאה לא היה מתנה, אלא פשוט תשלום החוב שנבל היה חייב לדוד על עבודת השמירה.