תארו לעצמכם שאתם מנהיגים חשובים, ומישהו מחליט לזלזל בכם ולדבר אליכם בחוצפה מול כולם. מה הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה לדוד. הוא כועס מאוד על נבל ומחליט להעניש אותו ואת כל משפחתו בחומרה. אולי זה נשמע קצת מפתיע, הרי דוד תמיד היה כל כך סבלני כלפי שאול המלך שרדף אחריו. אבל כאן המצב שונה. באותו זמן כבר כולם ידעו שדוד נמשח למלך. לכן, כשנבל זלזל בו בפומבי וסירב להקשיב לו, זה נחשב למרד של ממש במלכות, ועל מעשה כזה מגיע עונש כבד.
מרוב כעס, דוד נשבע להעניש את נבל ואומר כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאֹיְבֵי דָוִד. בעצם, דוד התכוון להישבע ולהגיד שה' יעניש אותו עצמו אם הוא לא יטפל בנבל. אבל התנ"ך בוחר להשתמש בלשון נקייה ומכובדת, וכותב את המילים אויבי דוד במקום לכתוב את שמו של דוד, כדי לא להוציא עליו קללה. סיבה נוספת לכך היא שבסופו של דבר, דוד באמת שינה את דעתו, חזר בו ולא קיים את השבועה הזו.
דוד ממשיך בשבועה ומתכנן לא להשאיר בביתו של נבל אפילו מַשְׁתִּין בְּקִיר. זהו ביטוי שמתאר גבר, בגלל היכולת הפיזית שלו לעשות זאת. הכוונה של דוד הייתה שהוא לא ישאיר שום גבר במשפחתו של נבל, כדי להראות עד כמה המרד שלו היה חמור.