לאחר שנתקלו בסירובו הבוטה של נבל, מבינים שליחיו של דוד כי אין טעם בהמשך השיחה. הם פונים לאחור בידיים ריקות ועושים את דרכם חזרה כדי למסור למנהיגם את התשובה המאכזבת והפוגענית.
המילה וַיַּהַפְכוּ משמעה שנערי דוד פשוט פנו לדרכם [ביאור שטיינזלץ], והדבר בא להדגיש כי הם עזבו את המקום מיד מבלי לטעום או לאכול מאומה משל נבל [מלבי"ם]. מבחינה דקדוקית, על פי המסורה וכתבי היד המדויקים, המילה מנוקדת בפתח באותיות יו"ד וה"א ובשווא נח באות פ"א, והיא נהגית בטעם מלעיל [מנחת שי].
כאשר הנערים שבים אל דוד, נאמר וַיַּגִּדוּ לוֹ כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. המילה וַיַּגִּדוּ נכתבת חסרה, ללא האות יו"ד [מנחת שי]. הדיווח שהם מוסרים לדוד כולל את התשובה הרעה שקיבלו: נבל לא הסביר להם פנים, לא נתן להם דבר, ואף הוסיף על כך והעליב את דוד ואת אנשיו [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. הבאת דברים אלו אל דוד היא שמובילה מיד לאחר מכן לתגובתו החריפה, כאשר הוא מורה לארבע מאות מאנשיו לחגור את חרבותיהם ולעלות עמו למסע ענישה [אברבנאל].