לאחר נישואיו לאביגיל, דוד נושא אישה נוספת, והכתוב מסכם את מצבו המשפחתי בעת ההיא. ציון המקום מִיִּזְרְעֶאל מתייחס ליישוב נוסף הממוקם בנחלת יהודה [ביאור שטיינזלץ]. מתוך לשון הכתוב נלמד כי אחינועם הייתה אישה יוצאת דופן שניחנה בשכל רב וביראת ה', בדומה לאביגיל [חומת אנך].
הפרשנים דנים בהרחבה במשמעות המילים גַּם שְׁתֵּיהֶן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה "גם" באה לרבות אישה נוספת, מיכל בת שאול, שאותה קידש דוד בעבר והייתה חביבה עליו, כך שאביגיל ואחינועם נישאו לו בנוסף אליה. לעומת זאת, ישנה גישה הגורסת כי המילים באות להדגיש שדווקא שתי אלו היו נשותיו באותה עת, ולהוציא מן הכלל את מיכל, שכן שאול אביה נתן אותה לאישה לפלטי בן ליש [רד"ק].
בעקבות הוצאתה של מיכל מחזקת דוד, עולה השאלה כיצד יכלה להינתן לאיש אחר, וכיצד הותר לדוד להחזירה אליו מאוחר יותר. בעוד שיש מחכמינו שהסבירו כי קידושיו של דוד היו בטעות או שפלטי מעולם לא בא על מיכל, ההסבר על דרך הפשט הוא שדוד אכן נתן למיכל גט. שאול, שראה את דוד בורח מפניו שוב ושוב, כפה עליו לגרש את בתו כדי שלא תשב עגונה [רד"ק].
כדי להסביר כיצד הותר לדוד לחזור לשאת את מיכל לאחר מכן, אף על פי שאסור לאדם להחזיר את גרושתו שנישאה לאחר, מוסבר כי הגט היה למעשה פסול מבחינה הלכתית. הדבר נבע מכך שהגט ניתן בכפייה שלא כדין, או משום שדוד ביטל אותו בסתר בפני עדים בטרם מסירתו, או שביטל אותו בעודו ביד השליח. מכיוון שמיכל ופלטי לא ידעו על כך וסברו בתום לב שהגט כשר, מעשיה של מיכל נחשבים כשגגה או כאונס, ולכן היא מעולם לא נאסרה על דוד [רד"ק].