לאחר התאלמנותה, אביגיל נענית מיד להצעת הנישואין של דוד ויוצאת לדרכה בלוויית פמלייתה. כאשר היא רוכבת על החמור, מצטרפות אליה וְחָמֵשׁ נַעֲרֹתֶיהָ [מצודת דוד]. נוכחותן של נערות אלו, שהיו משרתותיה, משקפת את מעמדה כמי שהייתה נשואה לאדם עשיר [ביאור שטיינזלץ], והן מלוות אותה בדרך כפי הראוי לכבודה [אברבנאל]. המונח לְרַגְלָהּ מלמד כי המשרתות צעדו יחד עם מהלכה והלכו אחריה [מצודת ציון].
באשר למילה הַהֹלְכֹת, קיים דיון במסורת הכתיב: בחלק מן הספרים המילה נכתבת בכתיב מלא עם האות וי"ו, אך על פי המסורה היא נכתבת בכתיב חסר [מנחת שי].
בסופו של המסע אביגיל נישאת לדוד. יחד עם אחינועם מיזרעאל, אישה נוספת שאותה נשא דוד, היו שתיהן נמצאות עמו תמיד [אברבנאל].