תגובתו של נבל לעבדי דוד נאמרת בהרמת קול, ומהווה דחייה מוחלטת של בקשתם וזלזול בשמו ובכבודו של דוד [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. כאשר נבל שואל מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי, הוא למעשה תוהה מדוע דוד נחשב לאדם חשוב כל כך שראוי להעניק לו מתנות ורכוש [מצודת דוד]. הפרשנים מסבירים כי נבל מבטל לחלוטין את ערכו של דוד, הן מצד עצמו והן מצד משפחתו [מלבי"ם]. יש המפרשים כי הזלזול בייחוסו של דוד נובע מכך שהוא צאצא של רות המואביה [רש"י].
בהמשך דבריו, נבל טוען כי הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו. המילה הַמִּתְפָּרְצִים מתבארת על ידי הפרשנים בכמה אופנים. הגישה המרכזית היא שמדובר בעבדים שבורחים ומורדים באדוניהם, ונבל מציג את דוד כעוד עבד פשוט המורד במלך שאול [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. פירוש נוסף קובע כי משמעות המילה היא התחזקות, כלומר עבדים שמתנשאים על אדוניהם וטוענים לגדולה. לפי קו מחשבה זה, נבל מאשים את דוד בכך שהוא מחשיב את עצמו לגדול ממנו ולכן דורש ממנו מנחה [מצודת דוד, מצודת ציון]. מנגד, ישנו פירוש המציע משמעות שונה, לפיה המילה רומזת לכך שאותם אנשים טוענים כי הם מזרע פרץ, ולכן סבורים שהם ראויים למלכות [חומת אנך].
מתוך דברים אלו עולה כי נבל מעליב את דוד בטענה כפולה: לא רק שדוד אינו אדם מוכר ובעל ייחוס מצד עצמו, אלא שאפילו ה"פרסום" היחיד שלו כמורד במלכות אינו מקנה לו כבוד. בעוד שבעבר מרידה במלך הייתה מעשה חריג, כיום תופעת העבדים המורדים הפכה לנפוצה, ולכן אין בדוד שום ייחודיות המצדיקה מתן כבוד או רכוש [מלבי"ם].