קרה לכם פעם שביקשתם ממישהו טובה בנימוס, ובמקום פשוט לסרב הוא ענה בקול צעקה ודיבר אליכם בזלזול? זה בדיוק מה שקורה כאן. נבל עונה לעבדים של דוד בקול רם, מסרב לגמרי לבקשה שלהם ופוגע מאוד בכבודו של דוד.
כשהוא שואל מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי, הוא בעצם אומר: "למה דוד נחשב לאדם כל כך חשוב שאני צריך לתת לו מתנות מהרכוש שלי?". נבל מזלזל בדוד עצמו וגם במשפחה שלו, ומתנהג כאילו הוא לא שווה שום דבר.
בהמשך נבל מוסיף ואומר הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו. המילה הַמִּתְפָּרְצִים מתארת עבדים שבורחים ומורדים באדונים שלהם. נבל מנסה להעליב את דוד וקורא לו סתם עבד פשוט שברח ומורד במלך שאול. הוא בעצם אומר לדוד: "לא רק שאתה לא אדם מיוחד בפני עצמך, אלא שגם המרידה שלך במלך לא עושה אותך חשוב, כי היום הרבה מאוד עבדים בורחים מהאדונים שלהם".