אנשי דוד העניקו לרועי נבל הגנה מוחלטת וסיוע פעיל בשטח. הדימוי חוֹמָה מבטא את השמירה ההדוקה שהעניקו להם מפני איומים חיצוניים, כגון שודדים וזאבים, כאשר שימשו עבורם כקיר מגן [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הדגש על התקופה שבה היו רֹעִים הַצֹּאן מצביע על כך שדווקא בעת השהות בשדה הפתוח נדרשה שמירה רציפה ביום ובלילה. מעבר להגנה הפסיבית, המילים הֱיוֹתֵנוּ עִמָּם מלמדות שאנשי דוד לא הסתפקו רק באבטחה, אלא סייעו לרועים באופן פעיל במלאכת רעיית הצאן עצמה [מלבי"ם].
מבחינה משפטית והלכתית, ההגנה ההדוקה הזו אינה רק בגדר טובה. מאחר שנבל הפיק רווח מובהק משמירת רכושו, רווח שלא היה מתאפשר ללא אנשי דוד, חלה עליו חובה מן הדין לשלם להם על ההנאה הממונית שנגרמה לו מנוכחותם [חומת אנך].