שמואל א, פרק כ״ה, פסוק ט״ז

חלבתם פעם כבשה או שמרתם על עדר שלם באמצע שום מקום? להיות רועה צאן בשדה הפתוח זו עבודה לא קלה, במיוחד כשהלילה יורד ויש סכנות מסביב. ככה בדיוק הרגישו הרועים של נבל העשיר, אבל למזלם, אנשי דוד היו שם איתם. הם נקראים חוֹמָה, כי הם שמרו על הרועים ממש כמו קיר חזק ובטוח שהגן עליהם מפני שודדים וזאבים. השמירה הזו נדרשה ברציפות, ביום ובלילה, דווקא בזמן שהם היו רֹעִים הַצֹּאן רחוק מהבית. המילים הֱיוֹתֵנוּ עִמָּם מלמדות אותנו שאנשי דוד לא רק עמדו בצד ושמרו על הסביבה, אלא ממש עזרו לרועים באופן פעיל לטפל בכבשים. בגלל שהשמירה הזו הצילה את הרכוש של נבל ועזרה לו מאוד, זו לא הייתה סתם טובה. לפי הדין, נבל היה חייב לשלם לאנשי דוד על העזרה וההגנה המצוינת שבזכותן הוא לא איבד את הצאן שלו והרוויח כסף.