דוד יוזם פנייה דיפלומטית אל נבל ושולח משלחת של עשרה נערים כדי לדרוש בשלומו. משימה זו מתוכננת בקפידה במטרה להפגין כבוד ולפייס את נבל בעת החגיגית של גזיזת הצאן.
בהנחייתו, דוד מורה לנערים עֲלוּ כַרְמֶלָה, כלומר ללכת אל אזור הכרמל [ביאור שטיינזלץ], שכן לשם עבר נבל באותה העת לרגל עונת הגזיזה [רלב"ג].
מטרת ההליכה מוגדרת במילים וּשְׁאֶלְתֶּם לוֹ בִשְׁמִי לְשָׁלוֹם. פנייה זו נועדה לפייס את נבל, כאשר הצעד הראשון הוא מתן כבוד מעצם העובדה שדוד בכבודו ובעצמו שולח לברך אותו בשמו. לשם כך, דוד אף מדריך את הנערים במדויק כיצד לנסח את ברכת השלום [מלבי"ם].
בנוגע למילה וּשְׁאֶלְתֶּם, קיימת מסורת דקדוקית סביב הניקוד של האות אל"ף. הניקוד המקובל הוא בסגול, אך בכתבי יד עתיקים קיימים חילופי גרסאות המשקפים מחלוקת עתיקה: בעוד שלפי מסורת בן אשר האות מנוקדת בפתח, לפי מסורת בן נפתלי היא מנוקדת בסגול [מנחת שי].