מול סכנה מתקרבת, אביגיל פועלת בתושייה ובדחיפות רבה ומארגנת מנחת פיוס עשירה ומגוונת. פעולתה המהירה, כפי שמבטאת המילה וַתְּמַהֵר, נועדה למנוע מבעלה נבל לגלות את התוכנית ולעכב את המנחה. מסיבה זו היא ממהרת לארגן את המזון, ובהמשך תשלח את נעריה לפני המחנה, כדי שאם נבל יגיע הוא יפגוש אותה תחילה והיא תוכל להסוות את העברת המנחה [אלשיך]. בתוך כך, בפסוק מופיע כתיב וקרי בשמה של הגיבורה, כאשר השם נכתב אבוגיל אך נקרא אֲבִיגַיִל [מנחת שי].
המנחה שאביגיל אוספת כוללת פריטים רבים שנועדו להשביע רעבון של צבא שלם. היא לוקחת שני נִבְלֵי יין, שהפרשנים מסכימים כי הכוונה לנאדות עור המכילים יין. בנוסף היא מכינה חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיוֹת. מילה זו נכתבת במקור עם שתי אותיות ו"ו (עשוות) אך נקראת באות יו"ד, תופעה דקדוקית מוכרת של חילופי אותיות [רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהצאן היו כבר מוכנות, מבושלות או צלויות לאכילה מיידית. עם זאת, יש המפרשים כי מדובר במאכל מיוחד שבו הבשר ממולא בבשר דק ובביצים [רש"י, רד"ק]. לצד הפירוש הפשטני, קיים הסבר מדרשי הדורש את המילה עשוות מלשון עשייה, ומסביר כי צאן אלו "מעשות" ומאלצות את בעליהן לקיים מצווה חדשה של תרומת ראשית הגז, מצווה המחייבת עדר שלם ולא חיה בודדת [מנחת שי].
לצד הבשר והיין, אביגיל מביאה חמש סאים של קָלִי, שהם גרגרי דגן קלויים או קמח העשוי משיבולים צלויות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. היא מוסיפה מאה צִמֻּקִים, כלומר ענבים יבשים, כאשר המספר מאה מתייחס למאה אשכולות או חבילות של ענבים אלו [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לבסוף, היא לוקחת מאתיים דְּבֵלִים. הפרשנים מסבירים כי אין מדובר בתאנים בודדות, אלא בתאנים שיובשו, נדרסו ונכבשו יחד בתוך כלי עד שהפכו לגוש אחד מוצק הדומה לכיכר לחם. המספר מאתיים מתייחס למאתיים כיכרות כאלו, או לחלופין ליחידת משקל של מאתיים ליטראות [רש"י, מצודת ציון, רד"ק].