הימים הם ימי אבל על מות שמואל הנביא, אך בדרום נחלת יהודה מתכונן איש עשיר לחגיגה חקלאית גדולה. פירוט מקום מגוריו, היקף נכסיו העצום ותזמון האירוע אינם רק רקע תיאורי, אלא מצע הכרחי להבנת הדרישה העתידית של דוד ושל העימות שעומד להתרחש.
הערים מָעוֹן וכַרְמֶל ממוקמות בנחלת שבט יהודה, סמוך לאזורי המדבר שבהם הסתתר דוד באותה עת [מצודת ציון, רד"ק]. המילה וּמַעֲשֵׂהוּ מתייחסת למקנהו, נכסיו ואחוזותיו של האיש, שכן הטיפול התובעני בבעלי החיים נחשב למלאכתו העיקרית [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים מספר גישות להבנת הפער הגיאוגרפי בין מקום מגוריו למקום עבודתו. הגישה הפשוטה היא שהאיש התגורר בעיר מעון, אך שדותיו, כרמיו ורכושו היו ממוקמים בכרמל [רלב"ג]. עם זאת, לריחוק הגיאוגרפי הזה ישנה משמעות עמוקה יותר: המרחק מנע מבעל העדרים להגן על רכושו בעצמו מפני חיות רעות ושודדים. עובדה זו מסבירה מדוע אנשי דוד שימשו כחומת מגן לרועים, ומדוע דוד הרגיש בנוח לדרוש תשלום על שמירה זו מבלי לחשוש שיסכן את האיש בעיני שאול המלך, שכן מדובר בפירעון חוב לגיטימי על עבודת שמירה ולא בסיוע פוליטי למורד [אלשיך]. בנוסף, ציון העיר מעון ממחיש כי האיש הכיר היטב את דוד, שהתהלך באותו אזור בדיוק, ולא יכול היה לטעון שאינו יודע במי מדובר [מלבי"ם].
התואר גָּדוֹל מְאֹד מצביע על עושרו הרב של האיש [רש"י, רלב"ג]. אף על פי שהמילה צֹאן כוללת בדרך כלל גם כבשים וגם עזים, כאן היא מתייחסת ספציפית לכבשים המיועדים לגז, שכן העזים נספרו והוזכרו בנפרד [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. תיאור העושר המופלג בא להדגיש כי בקשתו של דוד למזון עבור אנשיו הייתה עניין של מה בכך עבור אדם בעל אמצעים כה רבים [מלבי"ם, אלשיך].
האירוע המרכזי, וַיְהִי בִּגְזֹז, מתרחש בעונת גזיזת הצאן בכרמל. ימים אלו נחשבו לימי חג שבהם היה נהוג לערוך משתה גדול וסעודות שופעות לפועלים ולגוזזים [רש"י]. תזמון זה מוכיח כי לאיש היה שפע של מזון מוכן, והוא לא יכול היה לטעון שקצרה ידו מלעזור [מלבי"ם]. מעבר לכך, עריכת המשתה המפואר והשמחה הגדולה בזמן שבו העם כולו התאבל על מות שמואל, חושפת את פחיתות מידותיו של האיש ואת הניתוק שלו מהצער הציבורי, פגם מוסרי שיוביל בסופו של דבר לעונשו [אברבנאל].