הנער הפונה לאביגיל מבין כי אסון כבד עומד להתרחש, ופונה אליה מתוך הכרה שהיא היחידה המסוגלת למנוע אותו.
בדבריו וְעַתָּה דְּעִי וּרְאִי מַה תַּעֲשִׂי הוא מפציר בה לחשוב כיצד לתקן את המעוות ולפייס את דוד [מצודת דוד, מלבי"ם]. הוא מסביר מדוע פנה אליה ולא לבעלה [ביאור שטיינזלץ], ומזהיר כִּי כָלְתָה הָרָעָה אֶל אֲדֹנֵינוּ וְעַל כָּל בֵּיתוֹ, כלומר הפורענות והנקמה מאת דוד כבר נגזרו באופן סופי ומוחלט [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
בביאור המילים וְהוּא בֶּן בְּלִיַּעַל מִדַּבֵּר אֵלָיו, הפרשנים נחלקים למי מכוון הכינוי "בן בליעל" ומה משמעותו. המונח "בליעל" מתפרש לרוב כאדם רשע שפרק מעליו עול [מצודת ציון], אך יש מי שמבאר שבהקשר זה הכוונה היא לאדם קמצן וכילי [רלב"ג].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכינוי מתייחס לנבל עצמו. נבל הוא אדם כה רשע, חסר אחריות ונוח לכעוס, עד שאי אפשר כלל לדבר איתו או להוכיחו [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לו היו מנסים המשרתים להזהיר אותו, הוא היה גוער בהם בחריפות [רד"ק].
מנגד, יש המפרשים שהכינוי מתייחס לדוד. לפי גישה אחת, דוד הוא זה שמתנהג כעת כ"בן בליעל" בעקבות העלבון, והוא אינו מעוניין בדיבורים אלא יבוא לכלות את הכול בכוח הזרוע [רד"ק]. לפי גישה אחרת, המילים מתארות את העלבון שהטיח נבל כלפי דוד. כלומר, נבל הוא זה שדיבר על דוד וכינה אותו "בן בליעל" ועבד מורד, ועלבון אישי זה הוא שחתם את גזר הדין [מלבי"ם].