הסתלקותו של הנביא הגדול מסמנת נקודת מפנה דרמטית, לא רק עבור העם כולו שמתכנס לאבל לאומי, אלא במיוחד עבור דוד. מותו של המנהיג הרוחני משנה את המציאות שבה חי דוד ודוחף אותו לשלב חדש של נדודים והישרדות. אירוע זה התרחש סמוך לזמן שבו נפרדו דוד ושאול, ויש המעריכים כי הדבר קרה כשבעה חודשים, או אף בין שנה לשנתיים, לפני מותו של שאול המלך [רד"ק, אברבנאל].
הכתוב מציין כי שמואל נקבר בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא שהוא נקבר בתוך הבית שהיה בבעלותו וששימש כנחלת אבותיו בעיר רמה [מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל].
החלק השני של הפסוק מעורר את השאלה מדוע מיהר דוד לרדת אל מדבר פארן דווקא בעיתוי זה, והפרשנים מציעים לכך מספר מניעים שמשלימים זה את זה. יש הסבורים כי דוד הלך למדבר כדי להתאבל על מות הצדיק [אברבנאל], וייתכן שאף לקח חלק בהספד ההמוני לפני שהתרחק מהמקום [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לאבל, מותו של שמואל היווה איום ממשי על חייו של דוד. כל עוד שמואל היה בחיים, דוד חש בטוח יחסית אפילו באזורים מיושבים, שכן הוא בטח בזכותו של הנביא שתגן עליו ותמנע משאול לפגוע בו, שהרי שניהם נמשחו על ידי שמואל. משנסתלק הנביא, אבדה ההגנה הרוחנית הזו [אלשיך].
בנוסף, יש המסבירים כי כל ימי חייו של שמואל, סוד משיחתו של דוד למלך נשמר בסתר מחשש לזעמו של שאול. עם מותו של הנביא, הסוד התגלה ברבים, מה שהגביר את פחדו של דוד וגרם לו לברוח למדבר בעוד העם עסוק בהספדים [מלבי"ם]. סיבה מעשית נוספת להתרחקותו של דוד היא תנועת ההמונים: המוני בית ישראל שעשו את דרכם להספיד את שמואל עברו דרך אזור המדבר, ודוד חשש שמא אנשי שאול יזהו אותו בתוך ההמון, ולכן בחר להעתיק את מקומו לאזור מבודד יותר כמדבר פארן [מצודת דוד].
לבסוף, הפרשנים מצביעים על הקשר ההדוק בין מות שמואל לבין הפרשה העוקבת העוסקת בנבל הכרמלי. הכתוב מציג ניגוד חריף בין הצדיק שכל ישראל סופדים לו, לבין הרשע שעורך משתאות באותו הזמן. מבחינה מעשית, הבריחה הכפויה למדבר פארן השומם הותירה את דוד ואנשיו ללא מזון, וזהו הרקע שאילץ את דוד להשפיל את עצמו ולשלוח משלחת לבקשת עזרה מנבל [אלשיך, אברבנאל].