שליחיו של דוד מגיעים אל אביגיל כדי להציע לה נישואים בשמו, לאחר מות נבל בעלה. ציון המקום הַכַּרְמֶלָה מלמד על השתלשלות האירועים הקודמים; אף על פי שביתם היה במעון, מיד לאחר המשתה שערך נבל הוא חלה ולא שב עוד לביתו. משום כך, לאחר מותו נשארה אביגיל בכרמל, ושם מצאו אותה עבדי דוד [מלבי"ם].
כאשר העבדים מוסרים לאביגיל את הצעת הנישואים, היא מגיבה בהכנעה עמוקה. אף על פי שדוד אינו נוכח במקום, היא משתחווה ומדברת אל השליחים כאילו היא עומדת מול דוד עצמו, מתוך תפיסה כי שלוחו של אדם נחשב כמותו. בתגובתה היא מבטאת ענווה רבה, ומצהירה כי אינה ראויה להיות אישה למלך, אלא לכל היותר שפחה המיועדת לרחוץ את רגלי עבדיו [אברבנאל].