שליחיו של דוד מגיעים אל אביגיל הַכַּרְמֶלָה כדי להציע לה נישואים בשמו, לאחר מות נבל בעלה. אביגיל נותרה בכרמל ולא שבה לביתה שבמעון, משום שנבל חלה מיד לאחר המשתה שערך שם ולא שב עוד לביתו. כאשר השליחים מוסרים לה את ההצעה, היא מגיבה בהכנעה עמוקה ומשתחווה בפניהם כאילו עמדה מול דוד עצמו, מתוך ההבנה ששלוחו של אדם נחשב כמותו. מתוך ענווה רבה היא מצהירה כי אינה ראויה להיות אישה למלך, אלא לכל היותר שפחה המיועדת לרחוץ את רגלי עבדיו.
שמואל א, פרק כ״ה, פסוק מ׳
וַיָּבֹ֜אוּ עַבְדֵ֥י דָוִ֛ד אֶל־אֲבִיגַ֖יִל הַכַּרְמֶ֑לָה וַיְדַבְּר֤וּ אֵלֶ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר דָּוִד֙ שְׁלָחָ֣נוּ אֵלַ֔יִךְ לְקַחְתֵּ֥ךְ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.